אורחים יקרים, כאלה ששומעים יותר וכאלה ששומעים פחות,

חלקכם היו כבר באירועי "שירת האדם" קודמים ולחלקכם זו הפעם הראשונה להיות איתנו ולחוות את ההתרגשות ואת ההנאה. אז מה כותבים בפעם השביעית, בשירון השביעי, משהו שמצד אחד לא ישעמם את אלה שכבר היו ומהצד האחר, שייתן את המידע הדרוש לחווים זאת לראשונה?

כמו כל שנה, אנחנו שרים, יש שירון ומנחים מדליקים, יש מנהל מוסיקלי, זמרים וזמרות, יש נגנים, יש מתרגמת מקסימה לשפת סימנים, יש מערכת הגברה לכבדי שמיעה עם האוזניות המוזרות, יש מסך עם תמונות וידאו, יש תמלול בזמן אמת של הדברים הנאמרים והשירים המושרים, יש בלונים צבעוניים לכל אחד מכם (שתפקידם להעביר את רעד המוסיקה לכאלה שמתקשים לשמוע אותה), ישנו הצוות המדהים שמפיק את האירוע ורתום אליו בנאמנות כמעט עיוורת. אז מה חדש?

הדבר חדש העיקרי הוא, שזו הפעם השביעית, בשנה השביעית, בה האירוע מופק. פתאום אני קולט, שמה שאני יזמתי לפני שש שנים, בינואר 2001, כפרויקט קהילתי בקורס ביטוי עצמי ומנהיגות של לנדמרק אדיוקיישן, עדיין קורה ומדי שנה הוא קורה יותר. שהחזון שלי, שנראה אז מאוד בלתי אפשרי, כבר הפך למציאות. כי כאשר הפרויקט הזה נוצר בפעם הראשונה, לא היה מובן מאליו שתהיה שנה שנייה, ואחרי כן לא היה מובן מאליו שתהיה פעם שלישית וכך הלאה עד היום. גם בשנה שעברה, לאחר הפעם השישית, לא היה מובן מאליו שתהיה פעם שביעית.

ומה בעצם אנו רוצים מכם? אנו רוצים שתשירו בחופש, שתרגישו שזה המקום הנכון להסיר בו את כל הקליפות, את כל הבושות, את כל החששות, את כל הפחדים, ו"לצעוק" את השירים. אנו רוצים שהמקום הזה יהיה בטוח עבורכם להיראות כפי שאתם, גם את אתם כבדי שמיעה, גם אם אתם מזייפים, גם אם אתם אומרים לעצמכם "אני לא יודע/ת לשיר". בשביל לשיר, בשביל להיות בחופש, לא צריך "לדעת". אפשר פשוט להיות.

ואם בתודות אנו עוסקים, יש בי תודה מיוחדת וחיבוק גדול לאחיה קמארה, השותף שלי לחזון הזה כבר שש שנים. לולא החזון שלו, שחבר לחזון שלי, כל זה לא היה קורה. תודה ענקית לגדי עמיאל, מי שמחליף אותי זו השנה השנייה בניהול האירוע ונותן לו ייחוד נוסף מתוך הנשמה שלו. תודה לאיריס ויינשטיין , מפיקת האירוע, שתומכת בו ובי מהתחלה. תודה לצוות המופלא שלקח אחריות שכל זה יקרה וכל שנה ממלא אותי השראה מחדש: עידו גרנות, שירה חורש, שלומית קפ, רוני מרום, מרק עמוס, רחלי גולדבלט, מירב ימיני, אלון ציפורי, ליאור מן, צביקה שדה, חיליק שיאון, איתן גדרון, אחינועם לאב, עומר ורד ולי דן. תודה לעשרות חברות ואנשים שתרומתם – אם בכסף, אם באמצעים וציוד ואם בזמן עבודה – מאפשרת לאירוע הזה להתקיים. תודה לאמנים שמובילים את האירוע הזה בהתנדבות: דוד קריבושה, יעקב מנדל, דורית ראובני, ורדינה כהן, לילה מולקוס, אריק סיני, דני ליטני, אורי הרפז, ישראל נחום וצור בן זאב.

בשנותיו הראשונות, הסלוגן של "שירת האדם" היה: "כן אפשר לשיר". היום הוא כבר לא רלוונטי. זה כבר מובן מאליו שכל אחד יכול לשיר. הרמה הבאה היא "לשיר בחופש" כפתח לחופש בכל תחומי חיינו האחרים.